לפני כמה שנים רצה בטלוויזיה פרסומת, אני חושב של שוופס. היא הייתה סקסיסטית וגסת רוח. אבל זה לא העניין מבחינתי. הפרסומת הראתה ארוחה משפחתית כשפתאום צעירה בלונדינית אומרת: "החלטתי ללמוד משפטים". התגובה היא פרץ צחוק בלתי נשלט של כל המשתתפים. אחרי כמה רגעים נשמע ברקע הקול של קריין: "צוחקים איתך".
אני רוצה להתעכב על הפער הזה בין צוחקים איתך לצוחקים עליך. לכל חוץ מהבחורה, אולי, ברור שצוחקים עליה. אבל גם ברור שזה מעליב ולא ראוי, אז כדי לתת לזה לגיטימציה, מוסיפים את ה"איתך". אנחנו בכלל שותפים.
כל ההקדמה הזאת היא כדי להגיד שצוחקים עלינו. אבל אומרים לנו שצוחקים איתנו. כבר זמן רב המלחמה הזאת מתנהלת כקרב "שליחת מסרים" של תגובות ותגובות נגד. אנחנו נעשה ככה, הם יעשו ככה. מה תהיה התגובה האיראנית לתגובה שלנו לתגובה האיראנית שהיתה תגובה שלנו לתגובה של חיזבאללה, שהגיב לתגובה שלנו לחמאס. חד גדיא חד גדיא.
כמובן שכל המדיה מלאה
בהסברים וניתוחים מה הם יעשו ואיך נכון להגיב ומה הסיכונים וכו. והציבור נסחף למשחק הניחושים והתגובות, ולכולם יש דעה. אנחנו הרי שותפים.
אבל, אם רגע מרימים את הראש, וזה באמת קשה בימים אלו, לאוויר קצת יותר צלול, מה שרואים זה משחק. משחק אכזרי, של שליטים בכל הצדדים, שמשחקים בפיון שלהם, הציבור.
הרי אם באמת רוצים להעביר "מסרים", יש כמה דרכים לעשות זאת. דרך מתווכים שונים, דרך כל מילה שלישית בכתבה השלישית בעמוד השלישי של העיתון השלישי בגודלו. וכו. הרי במשחק עכשיו כולם במילא נערכים "לכל התגובות האפשריות" ומכינים את "כל התגובות שהצד השני לא משער לעצמו". לכן, האיום המפורש, שיועבר לשליטי הצד הנגדי, נפגע לכם במתקני הגרעין. יש לנו היכולת. אין בו שום איבוד של יתרון ההפתעה. לא באמת צריך את המשחק הזה. אלא אם הוא משרת משהו אחר, שלא קשור בכלל במסר לצד השני.
ההבנה הגוברת שלי היא, ש"המסר" שכל פעם מועבר, הוא של כל שליט לציבור שלו. "ראו מה חזק ובטוח אני". "תראו איזו יכולת עמידה יש לנו". "זאת רק ההתחלה, בזכות התגייסות הציבור נוכל להמשיך"...לעד? משחק, שנועד לתת את הלגיטימציה לשליטים להמשיך בדרך שהם הולכים, כי אין ברירה. שזה ממש מצוין להם. הבעיה שאת כל השאר, "הציבור", בכל הצדדים, זה ממש לא משרת. זה הופך את חיי כולנו לסיוט.
צוחקים איתנו
שנה חלפה מאז 7 באוקטובר, והסוף לא נראה באופק
למרות ההישגים בעזה ובלבנון, הכישלון האיום ב-7 באוקטובר ימשיך ללוות את ישראל. כך תעשה גם המלחמה, שעלולה להתנהל במשך שנים
עמוס הראל, הארץ,07 באוקטובר 2024
Comments